【六詩(詩六義)】
<P align=center><STRONG><FONT size=5>【<FONT color=red>六詩(詩六義)</FONT>】</FONT></STRONG></P> <P><STRONG>【辭書名稱】教育大辭書</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>「六詩」之名,見於〔周禮.太師〕:「教六詩:曰風、曰賦、曰比、曰興、曰雅、曰頌。」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>〔詩序.大序〕亦稱:「詩有六義:一曰風、二曰賦、三曰比、四曰興、五曰雅、六曰頌。」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>大序僅就風、雅、頌三者,闡釋〔詩經〕的教化作用,並未言及賦、比、興。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>鄭玄〔周禮.太師〕注,及朱熹〔詩集傳〕則有所發揮補充。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>總括六者的要義是:1.風:大序:「上以風化下,下以風刺上;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>主文而譎諫,言之者無罪,聞之者足以戒,故曰風。」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>換句話說,「風」就是上對下的感化,藉著詩歌的流傳,而收風行草偃之效;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>在下者藉著歌詠,委婉諫諷,不直言君上之過失,故不傷其尊嚴而使聞者戒。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>又「風」亦可指詩體,〔詩經〕有十五國風,計一百六十篇。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>2.雅:大序:「雅者,正也,言王政之所由廢興也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>政有小大,故有小雅焉,有大雅焉。」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>至於「雅」之教化作用,就如鄭玄注所云:「言今之正者,以為後世法。」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>〔詩經〕計有「雅」一百零五篇,其中大雅三十一篇,小雅七十四篇。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>3.頌:大序:「頌者,美盛德之形容,以其成功告於神明者也。」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>頌之教化作用,鄭玄注:「頌之言誦也,容也,誦今之德,廣以美之。」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>〔詩經〕頌體共四十篇,有周頌、商頌、魯頌三類。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>4.賦:鄭玄注:「賦之言鋪,直鋪陳今之政教善惡。」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>而發揮教化作用。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>朱熹說:「賦者,敷陳其事而直言之者也。」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>「賦」就是直接敘述,為〔詩經〕中最常用的表現手法。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>如〔國風.豳.七月〕,為平鋪直敘農民一年十二個月性碌勞動的生活情形。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>5.比:鄭玄注:「比,見今之失,不敢斥言,取比類以言正。」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>而起教化作用。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>朱熹說明了「比」的寫作方法為:「比者,以彼物比此物也。」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>「比」就是不直陳而用比喻的方式。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>如〔國風.衛.淇奧〕詩篇的「有匪君子,如切如磋,如琢如磨。」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>一句,以骨器、角器的切磋及玉器的琢磨,來比喻有才德的君子,精益求精。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>6.興:鄭玄注:「興,見今之美,嫌於媚諛,取善事以喻勸之。」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>而生教化作用。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>朱熹說明「興」的寫作方法為:「興者,先言他物以引起所詠之詞也。」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>也就是說,「興」是啟發,先見到一種景物,而觸動了作者內心深處之情感,發抒而出的詩文。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>「興」句通常置於詩篇之前端。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>如〔國風.周南.關雎],先言河洲上的雎鳩關關地叫,而聯想到君子所追求的窈窕淑女,就是「興」的表現手法。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG></STRONG> </P>轉自:http://edic.nict.gov.tw/cgi-bin/tudic/gsweb.cgi?o=ddictionary
頁:
[1]