楊籍富 發表於 2013-3-16 09:23:53

【大戴禮記】

本帖最後由 文曲 於 2013-3-18 10:26 編輯 <br /><br /><p align="center"><strong><font size="5">【<font color="red">大戴禮●記主言</font>】</font></strong></p><strong><p><br>1主言: 孔子閒居,曾子侍。</p><p><br>孔子曰:「參,今之君子,惟士與大夫之言之間也,其至於君子之言者甚希矣。於乎!吾主言其不出而死乎!哀哉!」</p><p><br>2主言: 曾子起曰:「敢問:何謂『主言』?」孔子不應。</p><p><br>曾子懼,肅然摳衣下席曰:「弟子知其不孫也,得夫子之間也難,是以敢問也。」</p><p><br>3主言: 孔子不應,曾子懼,退負序而立。</p><p><br>孔子曰:「參!女可語明主之道與?」</p><p><br>曾子曰:「不敢以為足也,得夫子之間也難,是以敢問。」</p><p><br>4主言: 孔子曰:「吾語女:道者,所以明德也;</p><p><br>德者,所以尊道也。是故非德不尊,非道不明。</p><p><br>雖有國焉,不教不服,不可以取千里。</p><p><br>雖有博地眾民,不以其地治之,不可以霸主。</p><p><br>是故昔者明主內脩七教,外行三至。</p><p><br>七教脩焉,可以守;</p><p><br>三至行焉,可以征。</p><p><br>七教不脩,雖守不固;</p><p><br>三至不行,雖征不服。</p><p><br>是故明主之守也,必折衝於千里之外;</p><p><br>其征也,衽席之上還師。</p><p><br>是故內脩七教而上不勞,外行三至而財不費,此之謂明主之道也。」</p><p><br>5主言: 曾子曰:「敢問:不費、不勞,可以為明乎?」</p><p><br>&nbsp;孔子愀然揚麋曰:「參!女以明主為勞乎?昔者舜左禹而右皋陶,不下席而天下治。夫政之不中,君之過也。政之既中,令之不行,職事者之罪也。明主奚為其勞也?昔者明主關譏而不征,市阖而不稅,稅十取一,使民之力,歲不過三日,入山澤以時,有禁而無征,此六者取財之路也。明主捨其四者而節其二者,明主焉取其費也?」</p><p><br>6主言: 曾子曰:「敢問:何謂七教?」</p><p><br>孔子曰:「上敬老則下益孝,上順齒則下益悌,上樂施則下益諒,上親賢則下擇友,上好德則下不隱,上惡貪則下恥爭,上強果則下廉恥,民皆有別,則貞、則正,亦不勞矣,此謂七教。</p><p><br>七教者,治民之本也,教定是正矣。</p><p><br>上者,民之表也。</p><p><br>表正,則何物不正?</p><p><br>是故君先立於仁,則大夫忠,而士信、民敦、工璞、商愨、女憧、婦空空,七者教之志也。</p><p><br>七者布諸天下而不窕,內諸尋常之室而不塞。</p><p><br>是故聖人等之以禮,立之以義,行之以順,而民棄惡也如灌。」</p><p><br>7主言: 曾子曰:「弟子則不足,道則至矣。」</p><p><br>孔子曰:「參!姑止!又有焉。</p><p><br>昔者明主之治民有法,必別地以州之,分屬而治之,然後賢民無所隱,暴民無所伏;</p><p><br>使有司日省如時考之,歲誘賢焉,則賢者親,不肖者懼;</p><p><br>使之哀鰥寡,養孤獨,恤貧窮,誘孝悌,選賢舉能。</p><p><br>此七者脩,則四海之內無刑民矣。</p><p><br>上之親下也如腹心,則下之親上也如保子之見慈母也。</p><p><br>上下之相親如此,然後令則從、施則行。</p><p><br>因民既邇者說,遠者來懷。</p><p><br>然後布指知寸,布手知尺,舒肘知尋,十尋而索;</p><p><br>百步而堵,三百步而里,千步而井,三井而句烈,三句烈而距;</p><p><br>五十里而封,百里而有都邑;</p><p><br>乃為畜積衣裘焉,使處者恤行者有興亡。</p><p><br>是以蠻夷諸夏雖衣冠不同、言語不合,莫不來至,朝覲於王。</p><p><br>故曰:無市而民不乏,無刑而民不違。</p><p><br>畢弋田獵之得,不以盈宮室也:徵斂於百姓,非以充府庫也;</p><p><br>慢怛以補不足,禮節以損有餘。</p><p><br>故曰:多信而寡貌。</p><p><br>其禮可守,其信可復,其跡可履其於信也,如四時春秋冬夏。</p><p><br>其博有萬民也,如飢而食,如渴而飲,下土之人信之夫!</p><p><br>暑熱凍寒,遠若邇;非道邇也,及其明德也。</p><p><br>是以兵革不動而威,用利不施而親,此之謂『明主之守也,折衝乎千里之外』,此之謂也。」</p><p><br>8主言: 曾子曰:「敢問,何謂三至?」</p><p><br>孔子曰:「至禮不讓而天下治,至賞不費而天下之士說,至樂無聲而天下之民和。明主篤行三至,故天下之君可得而知也,天下之士可得而臣也,天下之民可得而用也。」</p><p><br>9主言: 曾子曰:「敢問:何謂也?」</p><p><br>孔子曰:「昔者明主以盡知天下良士之名,既知其名,又知其數;</p><p><br>既知其數,又知其所在。</p><p><br>明主因天下之爵,以尊天下之士,此之謂『至禮不讓而天下治』。</p><p><br>因天下之祿,以富天下之士,此之謂『至賞不費而天下之士說』。</p><p><br>天下之士說,則天下之明譽興。</p><p><br>故曰:所謂天下之至仁者,能合天下之至親者也。</p><p><br>所謂天下之至知者,能用天下之至和者也。</p><p><br>所謂天下之至明者,能選天下之至良者也。</p><p><br>此三者咸通,然後可以征。</p><p><br>是故仁者莫大於愛人,知者莫大於知賢,政者莫大於官賢,有土之君脩此三者,則四海之內拱而俟,然後可以征。明主之所征,必道之所廢者也。</p><p><br>彼廢道而不行,然後誅其君,致其征,弔其民,而不奪其財也。</p><p><br>故曰:明主之征也,猶時雨也,至則民說矣。</p><p><br>是故行施彌博,得親彌眾,此之謂『衽席之上乎還師』。」 </p><p><br>引用:<a href="http://ctext.org/da-dai-li-ji/zhu-yan/zh">http://ctext.org/da-dai-li-ji/zhu-yan/zh</a><br></strong></p>

楊籍富 發表於 2013-3-16 09:39:23

本帖最後由 楊籍富 於 2013-3-16 09:40 編輯 <br /><br /><P align=center><STRONG><FONT size=5>【<FONT color=red>大戴禮記●哀公問五義</FONT>】</FONT></STRONG></P>&nbsp;
<P><STRONG>1哀公問五...:魯哀公問於孔子曰:「吾欲論吾國之士,與之為政,何如者取之?」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>孔子對曰:「生乎今之世,志古之道;</STRONG><STRONG>居今之俗,服古之服。</STRONG><STRONG>舍此而為非者,不亦鮮乎?」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>2哀公問五...:哀公曰:「然則今夫章甫、句屨、紳帶而搢笏者,此皆賢乎?」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>孔子曰:「否,不必然。</STRONG><STRONG>今夫端衣、玄裳、冕而乘路者,志不在於食葷;</STRONG><STRONG>斬衰、簡屨、杖而歠粥者,志不在於飲食。</STRONG><STRONG>故生乎今之世,志古之道;</STRONG><STRONG>居今之俗,服古之服;</STRONG><STRONG>舍此而為非者,雖有,不亦鮮乎?」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>3哀公問五...:哀公曰:「善!</STRONG><STRONG>何如則可謂庸人矣?」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>孔子對曰:「所謂庸人者,口不能道善言,而志不邑邑;</STRONG><STRONG>不能選賢人善士而託身焉,以為己憂。</STRONG><STRONG>動行不知所務,止立不知所定;</STRONG><STRONG>日選於物,不知所貴;</STRONG><STRONG>從物而流,不知所歸,五鑿為政,心從而壞;</STRONG><STRONG>若此,則可謂庸人矣。」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>4哀公問五...:哀公曰:「善!</STRONG><STRONG>何如則可謂士矣?」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>孔子對曰:所謂士者,雖不能盡道術,必有所由焉;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>雖不能盡善盡美,必有所處焉。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>是故知不務多,而務審其所知;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>行不務多,而務審其所由;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>言不務多,而務審其所謂;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>知既知之,行既由之,言既順之,若夫性命肌膚之不可易也,富貴不足以益,貧賤不足以損。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>若此,則可謂士矣。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>5哀公問五...:哀公曰:「善!</STRONG><STRONG>何如則可謂君子矣?」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>孔子對曰:所謂君子者,躬行忠信,其心不買;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>仁義在己,而不害不志;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>聞志廣博,而色不伐;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>思慮明達,而辭不爭;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>君子猶然如將可及也,而不可及也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>如此,可謂君子矣。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>6哀公問五...:哀公曰:「善!</STRONG><STRONG>敢問:何如可謂賢人矣?」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>孔子對曰:所謂賢人者,好惡與民同情,取舍與民同統;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>行中矩繩,而不傷於本;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>言足法於天下,而不害於其身;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>躬為匹夫而願富貴,為諸侯而無財。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>如此,則可謂賢人矣。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>7哀公問五...:哀公曰:「善!</STRONG><STRONG>敢問:何如可謂聖人矣?」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>孔子對曰:所謂聖人者,知通乎大道,應變而不窮,能測萬物之情性者也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>大道者,所以變化而凝成萬物者也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>情性也者,所以理然、不然、取、舍者也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>故其事大,配乎天地,參乎日月,雜於雲蜺,總要萬物,穆穆純純,其莫之能循;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>若天之司,莫之能職;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>百姓淡然,不知其善。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>若此,則可謂聖人矣。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>哀公曰:「善!」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>8哀公問五...:孔子出,哀公送之。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG></STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>

楊籍富 發表於 2013-3-16 09:39:36

本帖最後由 楊籍富 於 2013-3-16 09:56 編輯 <br /><br /><P align=center><STRONG><FONT size=5>【<FONT color=red>大戴禮記●哀公問於孔子</FONT>】</FONT></STRONG></P>&nbsp;
<P><STRONG>1哀公問於...:哀公問於孔子曰:「大禮何如?</STRONG><STRONG>君子之言禮,何其尊也?」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>孔子曰:「丘也小人,何足以知禮?」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>君曰:「否!</STRONG><STRONG>吾子言之也!」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>孔子曰:丘聞之也:民之所由生,禮為大。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>非禮無以節事天地之神明也,非禮無以辨君臣上下長幼之位也,非禮無以別男女父子兄弟之親、昏姻、疏數之交也,君子以此之為尊敬然。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>然後以其所能教百姓,不廢其會節。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>有成事,然後治其雕鏤文章黼黻以嗣。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>其順之,然後言其喪算,備其鼎俎,設其豕腊,脩其宗廟,歲時以敬祭祀,以序宗族,則安其居處,醜其衣服,卑其宮室,車不雕幾,器不刻鏤,食不貳味,以與民同利,昔之君子之行禮者如此。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>2哀公問於...:公曰:「今之君子,胡莫之行也?」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>孔子曰:「今之君子,好色無厭,淫德不倦,荒怠傲慢,固民是盡,忤其眾以伐有道,求得當欲,不以其所。</STRONG><STRONG>古之用民者由前,今之用民者由後。</STRONG><STRONG>今之君子,莫為禮也!」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>3哀公問於...:孔子侍坐於哀公。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>哀公曰:「敢問人道誰為大?」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>孔子愀然作色而對曰:「君及此言也,百姓之德也,固臣敢無辭而對。</STRONG><STRONG>人道政為大。」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>4哀公問於...:公曰:「敢問何謂為政?」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>孔子對曰:「政者,正也。</STRONG><STRONG>君為正,則百姓從政矣。</STRONG><STRONG>君之所為,百姓之所從也。</STRONG><STRONG>君所不為,百姓何從?」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>5哀公問於...:公曰:「敢問為政如之何?」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>孔子對曰:「夫婦別,父子親,君臣嚴,三者正,則庶民從之矣。」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>6哀公問於...:公曰:「寡人雖無似也,願聞所以行三言之道。</STRONG><STRONG>可得而聞乎?」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>孔子對曰:古之為政,愛人為大,所以治。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>愛人,禮為大,所以治。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>禮,敬為大;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>敬之至也,大昏為大,大昏至矣。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>大昏既至,冕而親迎,親之也;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>親之也者,親之也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>是故君子興敬為親,舍敬是遺親也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>弗愛不親,弗敬不正;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『愛』與『敬』,其政之本與?</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>7哀公問於...:公曰:「寡人願有言,然冕而親迎,不已重乎?」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>孔子愀然作色而對曰:「合二姓之好,以繼先聖之後,以為天地、社稷、宗廟之主,君何謂已重乎?」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>8哀公問於...:公曰:「寡人固。</STRONG><STRONG>不固,焉得聞此言也?</STRONG><STRONG>寡人欲問,不得其辭,請少進。」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>孔子曰:「天地不合,萬物不生。</STRONG><STRONG>大昏,萬世之嗣也,君何以謂已重焉?」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>孔子遂有言曰:「內以治宗廟之禮,足以配天地之神明;</STRONG><STRONG>出以治直言之禮,足以立上下之敬。</STRONG><STRONG>物恥足以振</STRONG><STRONG>國恥足以興之。</STRONG><STRONG>為政先禮。</STRONG><STRONG>禮者,政之本與!」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>孔子遂言曰:昔三代明王之政,必敬其妻、子也有道。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>妻也者,親之主也,敢不敬與?</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>子也者,親之後也,敢不敬與?</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>君子無不敬也,敬身為大。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>身也者,親之枝也,敢不敬與?</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>不能敬其身,是傷其親;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>傷其親,是傷其本;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>傷其本,枝從而亡。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>三者,百姓之象也,身以及身,子以及子,配以及配,君子行此三者,則愾乎天下矣。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>大王之道也如此,則國家順矣。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>9哀公問於...:公曰:「敢問何謂敬身?」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>孔子對曰:「君子過言,則民作辭;</STRONG><STRONG>過動,則民作則。</STRONG><STRONG>君子言不過辭,動不過則,百姓不命而敬恭。</STRONG><STRONG>如是,則能敬其身;</STRONG><STRONG>能敬其身,則能成其親矣。」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>10哀公問於...:公曰:「敢問何謂成親?」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>孔子對曰:「君子也者,人之成名也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>百姓歸之名,謂之『君子之子』,是使其親為君子也,是為成其親名也已。」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>孔子遂言曰:「古之為政,愛人為大;</STRONG><STRONG>不能愛人。</STRONG><STRONG>不能有其身;</STRONG><STRONG>不能有其身,不能安土;</STRONG><STRONG>不能安土,不能樂天;</STRONG><STRONG>不能樂天,不能成身。」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>11哀公問於...:公曰:「敢問何謂成身?」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>孔子對曰:「不過乎物?」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>12哀公問於...:公曰:「敢問君子何貴乎天道也?」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>孔子對曰:「貴其不已。</STRONG><STRONG>如日月西東相從而不已也,是天道也;</STRONG><STRONG>不閉其久也,是天道也;</STRONG><STRONG>無為物成,是天道也;</STRONG><STRONG>已成而明,是天道也。」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>13哀公問於...:公曰:「寡人蠢愚冥煩,子識之心也!」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>孔子蹴然避席而對曰:「仁人不過乎物,孝子不過乎物,是仁人之事親也如事天,事天如事親,是故孝子成身。」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>14哀公問於...:公曰:「寡人既聞是言也,無如後罪何?」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>孔子對曰:「君之及此言也,是臣之福也!」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG></STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>

楊籍富 發表於 2013-3-16 09:39:50

本帖最後由 楊籍富 於 2013-3-16 09:56 編輯 <br /><br /><P align=center><STRONG><FONT size=5>【<FONT color=red>大戴禮記●禮三本</FONT>】</FONT></STRONG></P>&nbsp;
<P><STRONG>1禮三本:禮有三本:天地者,性之本也;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>先祖者,類之本也;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>君師者,治之本也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>無天地焉生?</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>無先祖焉出?</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>無君師焉治?</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>三者偏亡,無安之人。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>故禮,上事天,下事地,宗事先祖,而寵君師,是禮之三本也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>2禮三本:王者天太祖,諸侯不敢懷,大夫、士有常宗,所以別貴始,德之本也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>3禮三本:郊止天子,社止諸侯,道及士大夫,所以別尊卑。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>尊者事尊,卑者事卑,宜鉅者鉅,宜小者小也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>4禮三本:故有天下者事七世,有國者事五世,有五乘之地者事三世,有三乘之地者事二世,待年而食者不得立宗廟,所以別積厚者流澤光、積薄者流澤卑也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>5禮三本:大饗尚玄尊,俎生魚,先大羹,貴飲食之本也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>6禮三本:大饗尚玄尊而用酒,食先黍稷而飯稻粱,祭嚌大羹而飽乎庶羞,貴本而親用。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>貴本之謂文,親用之謂理,兩者合而成文,以歸太一,夫是謂大隆。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>7禮三本:故尊之尚玄酒也,俎之生魚也,豆之先大羹也,一也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>利爵之不啐也,成事之俎不嘗也,三侑之不食也,一也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>大昏之未發齊也,廟之未納尸也,始卒之未小斂也,一也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>大路車之素幭也,郊之麻冕也,喪服之先散帶也,一也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>三年之哭不反也,清廟之歌一倡而三歎也,縣一罄而尚拊搏、朱絃而通越也,一也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>8禮三本:凡禮始於脫,成於文,終於隆。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>故至備,情文俱盡;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>其次,情文佚興;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>其下,復情以歸太一。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>9禮三本:天地以合,四海以洽,日月以明,星辰以行,江河以流,萬物以倡,好惡以節,喜怒以當,以為下則順,以為上則明,萬變不亂,貸之則喪。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG></STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>

楊籍富 發表於 2013-3-16 09:40:03

本帖最後由 楊籍富 於 2013-3-16 09:55 編輯 <br /><br /><P align=center><STRONG><FONT size=5>【<FONT color=red>大戴禮記●禮察</FONT>】</FONT></STRONG></P>&nbsp;
<P><STRONG>1禮察:孔子曰:君子之道譬猶防與?</STRONG><STRONG>夫禮之塞,亂之所從生也;</STRONG><STRONG>猶防之塞,水之所從來也。</STRONG><STRONG>故以舊防為無用而壞之者,必有水敗;</STRONG><STRONG>以舊禮為無所用而去之者,必有亂患。」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>故昏姻之禮廢,則夫婦之道苦,而淫辟之罪多矣;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>鄉飲酒之禮廢,則長幼之序失,而爭鬥之獄繁矣。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>聘射之禮廢,則諸侯之行惡,而盈溢之敗起矣。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>喪祭之禮廢,則臣子之恩薄,而倍死忘生之禮眾矣。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>2禮察:凡人之知,能見已然,不能見將然。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>禮者,禁於將然之前;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>而法者,禁於已然之後。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>是故法之用易見,而禮之所為生難知也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>3禮察:若夫慶賞以勸善,刑罰以懲惡,先王執此之正,堅如金石,行此之信,順如四時;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>處此之功,無私如天地爾,豈顧不用哉?</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>然如曰禮云禮云,貴絕惡於未萌、而起信於微眇,使民日從善遠罪而不自知也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>孔子曰:「聽訟,吾猶人也,必也使無訟乎。」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>此之謂也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>4禮察:為人主計者,莫如安審取舍。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>取舍之極,定於內;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>安危之萌,應於外。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>安者,非一日而安也;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>危者,非一日而危也;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>皆以積然,不可不察也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>善不積,不足以成名;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>惡不積,不足以滅身。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>而人之所行,各在其取舍。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>以禮義治之者積禮義,以刑罰治之者積刑罰;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>刑罰積而民怨倍,禮義積而民和親。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>故世主欲民之善同,而所以使民之善者異。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>或導之以德教,或歐之以法令。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>導之以德教者,德教行而民康樂;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>歐之以法令者,法令極而民哀戚。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>哀樂之感,禍福之應也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>5禮察:我以為秦王之欲尊宗廟而安子孫,與湯武同。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>然則如湯武能廣大其德,久長其後,行五百歲而不失;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>秦王亦欲至是,而不能持天下十餘年,即大敗之。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>此無佗故也,湯武之定取舍審,而秦王之定取舍不審也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>易曰:「君子慎始,差若毫釐,繆之千里。」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>取舍之謂也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>然則為人主師傅者,不可不日夜明此。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>6禮察:問:「為天下如何?」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>曰:天下,器也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>今人之置器,置諸安處則安,置諸危處則危;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>而天下之情,與器無以異,在天子所置爾。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>湯武置天下於仁義禮樂而德澤洽,禽獸草木廣育,被蠻貊四夷,累子孫十餘世,歷年久五六百歲,此天下之所共聞也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>秦王置天下於法令刑罰,德澤無一有,而怨毒盈世,民憎惡如仇讎,禍幾及身,子孫誅絕,此天下之所共見也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>夫用仁義禮樂為天下者,行五六百歲猶存;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>用法令為天下者,十餘年即亡;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>是非明矅大驗乎?</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>人言曰:『聽言之道,必以其事觀之,則言者莫妄言。</STRONG><STRONG>』今子或言禮義之不如法令,教化之不如刑罰。</STRONG><STRONG>人主胡不承殷周秦事以觀之乎?</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG></STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>

楊籍富 發表於 2013-3-16 09:40:18

本帖最後由 楊籍富 於 2013-3-16 09:55 編輯 <br /><br /><P align=center><STRONG><FONT size=5>【<FONT color=red>大戴禮記●夏小正</FONT>】</FONT></STRONG></P>&nbsp;
<P><STRONG>1夏小正:正月:啟蟄。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>言始發蟄也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>雁北鄉。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>先言雁而後言鄉者,何也?</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>見雁而後數其鄉也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>鄉者,何也?</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>鄉其居也,雁以北方為居。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>何以謂之居?</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>生且長焉爾。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>「九月遰鴻雁」,先言遰而後言鴻雁,何也?</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>見遰而後數之,則鴻雁也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>何不謂南鄉也?</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>曰:非其居也,故不謂南鄉。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>記鴻雁之遰也,如不記其鄉,何也?</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>曰:鴻不必當小正之遰者也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>雉震呴。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>震也者,鳴也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>呴也者,鼓其翼也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>正月必雷,雷不必聞,惟雉為必聞。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>何以謂之雷?</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>則雉震呴,相識以雷。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>魚陟負冰。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>陟,升也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>負冰云者,言解蟄也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>農緯厥耒。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>緯,束也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>束其耒云爾者,用是見君之亦有耒也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>初歲祭耒始用骝。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>初歲祭耒,始用骝也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>骝也者,終歲之用祭也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>其曰「初」云爾者,言是月始用之也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>初者,始也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>或曰:祭韭也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>囿有見韭。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>囿也者,園之燕者也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>時有俊風。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>俊者,大也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>大風,南風也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>何大於南風也?</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>曰:合冰必於南風,解冰必於南風;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>生必於南風,收必於南風;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>故大之也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>寒日滌凍塗。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>滌也者,變也,變而煖也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>凍塗也者,凍下而澤上多也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>田鼠出。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>田鼠者,嗛鼠也,記時也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>農率均田。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>率者,循也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>均田者,始除田也,言農夫急除田也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>獺獻魚。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>獺祭魚,其必與之獻,何也?</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>曰:非其類也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>祭也者,得多也,善其祭而後食之。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>「十月豺祭獸」,謂之「祭」;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>「獺祭魚」,謂之「獻」;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>何也?</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>豺祭其類,獺祭非其類,故謂之「獻」,大之也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>鷹則為鳩。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>鷹也者,其殺之時也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>鳩也者,非其殺之時也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>善變而之仁也,故其言之也,曰「則」,盡其辭也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>農及雪澤。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>言雪澤之無高下也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>初服於公田。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>古有公田焉者。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>古者先服公田,而後服其田也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>采芸。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>為廟采也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>鞠則見。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>鞠者何?</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>星名也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>鞠則見者,歲再見爾。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>初昏參中。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>蓋記時也云。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>斗柄縣在下。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>言斗柄者,所以著參之中也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>柳稊。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>稊也者,發孚也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>梅、杏、杝桃則華。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>杝桃,山桃也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>緹縞。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>縞也者,莎隨也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>緹也者,其實也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>先言緹而後言縞,何也?</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>緹先見者也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>何以謂之?</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>小正以著名也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>雞桴粥。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>粥也者,相粥之時也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>或曰:桴,嫗伏也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>粥,養也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>2夏小正:二月:往耰黍,禪。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>禪,單也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>初俊羔助厥母粥。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>俊也者,大也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>粥也者,養也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>言大羔能食草木,而不食其母也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>羊蓋非其子而後養之,善養而記之也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>或曰:夏有煮祭,祭者用羔。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>是時也,不足喜樂,善羔之為生也而祭之,與羔羊腹時也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>綏多女士。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>綏,安也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>冠子取婦之時也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>丁亥萬用入學。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>丁亥者,吉日也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>萬也者,干戚舞也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>入學也者,大學也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>謂今時大舍采也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>祭鮪。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>祭不必鮪,記鮪何也?</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>鮪之至有時,美物也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>鮪者,魚之先至者也,而其至有時,謹記其時。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>榮菫、采蘩。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>菫,菜也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>蘩,由胡;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>由胡者,蘩母也;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>蘩母者,旁勃也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>皆豆實也,故記之。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>昆小蟲抵蚳。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>昆者,眾也,由魂魂也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>由魂魂也者,動也,小蟲動也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>其先言動而後言蟲者。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>何也?</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>萬物至是,動而後著。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>抵,猶推也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>蚳。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>螘卵也,為祭醢也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>取之則必推之,推之不必取之,取必推而不言取。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>來降燕。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>乃睇燕乙也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>降者,下也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>言來者何也?</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>莫能見其始出也,故曰『來降』。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>言『乃睇』何也?</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>睇者,眄也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>眄者,視可為室者也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>百鳥皆曰巢,突穴取與之室,何也?</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>操泥而就家,入人內也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>剝媆。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>以為鼓也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>有鳴倉庚。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>倉庚者,商庚也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>商庚者,長股也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>榮芸,時有見稊,始收。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>有見稊而後始收,是小正序也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>小正之序時也,皆若是也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>稊者,所為豆實。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>3夏小正:三月:參則伏。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>伏者,非亡之辭也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>星無時而不見,我有不見之時,故曰伏云。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>攝桑。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>桑攝而記之,急桑也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>委楊。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>楊則苑而後記之。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>羊。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>羊有相還之時,其類䍷䍷然,記變爾。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>或曰:䍷,羝也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>螜則鳴。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>螜,天螻也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>頒冰。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>頒冰也者,分冰以授大夫也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>采識。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>識,草也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>妾、子始蠶。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>先妾而後子,何也?</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>曰:事有漸也,言事自卑者始。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>執養宮事。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>執,操也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>養,大也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>祈麥實。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>麥實者,五穀之先見者,故急祈而記之也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>越有小旱。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>越,于也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>記是時恆有小旱。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>田鼠化為鴽。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>鴽,鵪也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>變而之善,故盡其辭也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>鴽為鼠,變而之不善,故不鴽盡其辭也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>拂桐芭。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>拂也者,拂也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>桐芭之時也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>或曰:言桐芭始生貌拂拂然也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>鳴鳩。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>言始相命也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>先鳴而後鳩,何也?</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>鳩者鳴,而後知其鳩也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>4夏小正:四月:昴則見。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>初昏南門正。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>南門者,星也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>歲再見。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>壹正,蓋大正所取法也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>鳴札。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>札者,寧縣也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>鳴而後知之,故先鳴而後札。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>囿有見杏。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>囿者,山之燕者也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>鳴蜮。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>蜮也者,或曰,屈造之屬也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>王萯秀。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>取荼。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>荼也者,以為君薦蔣也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>秀幽。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>越有大旱。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>記時爾。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>執陟攻駒。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>執也者,始執駒也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>執駒也者,離之去母也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>陟,升也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>執而升之君也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>攻駒也者,教之服車,數舍之也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>5夏小正:五月:參則見。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>參也者,伐星也,故盡其辭也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>浮游有殷。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>殷,眾也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>浮游,殷之時也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>浮游者,渠略也,朝生而莫死。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>稱「有」,何也?</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>有見也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>鴃則鳴。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>鴃者,百鷯也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>鳴者,相命也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>其不辜之時也,是善之,故盡其辭也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>時有養日。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>養,長也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>一則在本,一則在末,故其記曰「時養日」云也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>乃瓜。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>乃者,急瓜之辭也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>瓜也者,始食瓜也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>良蜩鳴。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>良蜩也者,五采具。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>匽之興,五日翕,望乃伏。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>其不言「生」而稱「興」,何也?</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>不知其生之時,故曰「興」。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>以其興也,故言之「興」。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>五日翕也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>望也者,月之望也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>而伏云者,不知其死也,故謂之「伏」。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>五日也者,十五日也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>翕也者,合也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>伏也者,入而不見也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>啟灌藍蓼。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>啟者,別也,陶而疏之也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>灌也者,聚生者也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>記時也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>鳩為鷹。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>唐蜩鳴。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>唐蜩者,匽也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>初昏大火中。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>大火者,心也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>心中,種黍、菽、糜時也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>煮梅。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>為豆實也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>蓄蘭。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>為沐浴也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>菽糜。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>以在經中,又言之時,何也?</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>是食矩關而記之。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>頒馬。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>分夫婦之駒也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>將閒諸則。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>或取離駒納之法則也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>6夏小正:六月:初昏斗柄正在上。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>五月大火中,六月斗柄正在上,用此見斗柄之不正當心也,蓋當依依尾也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>煮桃。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>桃也者,杝桃也;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>杝桃也者,山桃也;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>煮以為豆實也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>鷹始摯。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>始摯而言之,何也?</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>諱殺之辭也,故言摯云。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>7夏小正:七月:秀雚葦。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>未秀則不為雚葦,秀然後為雚葦,故先言秀。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>狸子肇肆。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>肇,始也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>肆,遂也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>言其始遂也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>其或曰:肆殺也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>湟潦生苹。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>湟,下處也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>有湟,然後有潦;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>有潦,而後有苹草也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>爽死。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>爽也者,猶疏也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>荓秀。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>荓也者,馬帚也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>漢案戶。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>漢也者,河也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>案戶也者,直戶也,言正南北也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>寒蟬鳴。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>寒蟬也者,蝭</STRONG></P>

楊籍富 發表於 2013-3-16 09:40:32

本帖最後由 楊籍富 於 2013-3-16 09:54 編輯 <br /><br /><P align=center><STRONG><FONT size=5>【<FONT color=red>大戴禮記●保傅</FONT>】</FONT></STRONG></P>&nbsp;
<P><STRONG>1保傅:殷為天子,三十餘世而周受之;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>周為天子,三十餘世而秦受之;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>秦為天子,二世而亡。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>人惟非甚相遠也,何殷周有道之長,而秦無道之暴?</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>其故可知也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>2保傅:古之王者,太子乃生,固舉之禮,使士負之。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>有司參夙興端冕,見之南郊,見之天也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>過闕則下,過廟則趨,孝子之道也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>故自為赤子時,教固以行矣。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>昔者,周成王幼,在襁褓之中,召公為太保,周公為太傅,太公為太師。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>保,保其身體;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>傅,傅其德義;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>師,導之教順,此三公之職也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>於是為置三少,皆上大夫也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>曰少保、少傅、少師,是與太子宴者也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>3保傅:故孩提,三公三少固明孝仁禮義以導習之也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>逐去邪人,不使見惡行。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>於是比選天下端士孝悌閑博有道術者,以輔翼之,使之與太子居處出入;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>故太子乃目見正事,聞正言,行正道,左視右視,前後皆正人。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>夫習與正人居,不能不正也;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>猶生長於楚,不能不楚言也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>故擇其所嗜,必先受業,乃得當之;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>擇其所樂,必先有習,乃得為之。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>孔子曰:『少成若性,習貫之為常。</STRONG><STRONG>』此殷、周之所以長有道也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>4保傅:及太子少長,知妃色,則入於小學,小者所學之宮也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>學禮曰:帝入東學,上親而貴仁,則親疏有序,如恩相及矣。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>帝入南學,上齒而貴信,則長幼有差,如民不誣矣。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>帝入西學,上賢而貴德,則聖智在位,而功不匱矣。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>帝入北學,上貴而尊爵,則貴賤有等,而下不踰矣。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>帝入太學,承師問道,退習而端於太傅,太傅罰其不則,而達其不及,則德智長而理道得矣。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>此五義者既成於上,則百姓黎民化輯於下矣。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>學成治就,此殷周之所以長有道也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>5保傅:及太子既冠成人,免於保傅之嚴,則有司過之史,有虧膳之宰。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>太子有過,史必書之。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>史之義,不得不書過,不書過則死。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>過書,而宰徹去膳。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>夫膳宰之義,不得不徹膳,不徹膳則死。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>於是有進膳之旍,有誹謗之木,有敢諫之奣,鼓史誦詩,工誦正諫,士傳民語;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>習與智長,故切而不攘;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>化與心成,故中道若性;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>是殷、周所以長有道也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>6保傅:三代之禮,天子春朝朝日,秋暮夕月,所以明有別也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>春秋入學,坐國老執醬而親饋之,所以明有孝也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>行中鸞和,步中采茨,趨中肆夏,所以明有度也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>於禽獸,見其生不食其死,聞其聲不嘗其肉,故遠庖廚,所以長恩,且明有仁也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>食以禮,徹以樂,失度則史書之,工誦之,三公進而讀之,宰夫減其膳,是天子不得為非也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>7保傅:明堂之位曰:篤仁而好學,多聞而道慎,天子疑則問,應而不窮者,謂之道;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>道者,導天子以道者也;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>常立於前,是周公也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>誠立而敢斷,輔善而相義者,謂之充;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>充者,充天子之志也;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>常立於左,是太公也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>絜廉而切直,匡過而諫邪者,謂之弼;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>弼者,拂天子之過者也;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>常立於右,是召公也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>博聞強記,接給而善對者,謂之承;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>承者,承天子之遺忘者也;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>常立於後,是史佚也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>故成王中立而聽朝,則四聖維之,是以慮無失計,而舉無過事;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>殷周之前以長久者,其輔翼天子有此具也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>8保傅:及秦不然,其俗固非貴辭讓也,所尚者告得也;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>固非貴禮義也,所尚者刑罰也;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>故趙高傅胡亥而教之獄,所習者,非斬劓人,則夷人三族也;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>故今日即位,明日射人,忠諫者,謂之誹謗,深為計者謂之訞誣;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>其視殺人若芟草菅然。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>豈胡亥之性惡哉?</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>彼其所以習導非其治故也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>9保傅:鄙語曰:『不習為吏,如視已事。</STRONG><STRONG>』又曰:『前車覆,後車誡。</STRONG><STRONG>』夫殷周所以長久者,其已事可知也,然如不能從,是不法聖知也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>秦世所以亟絕者,其轍跡可見也,然而不辭者,是前車覆,而後車必覆也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>夫存亡之敗,治亂之機,其要在是矣。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>10保傅:天下之命懸於天子,天子之善在於早諭教與選左右;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>心未疑而先教諭,則化易成也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>夫開於道術,知義理之指則教之功也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>若夫服習積貫,則左右已;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>胡越之人,生而同聲,嗜慾不異,及其長而成俗也,參數譯而不能相通,行雖有死不能相為者,教習然也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>故曰選左右早諭教最急。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>夫教得而左右正,左右正則天子正矣,天子正而天下定矣。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>書曰:『一人有慶,萬民賴之。</STRONG><STRONG>』此時務也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>11保傅:天子不論先聖王之德,不知國君畜民之道,不見禮義之正,不察應事之禮,不博古之典傳,不閑於威儀之數,詩書禮樂無經,學業不法,凡是其屬,太師之任也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>天子無思於父母,不惠於庶民,無禮於大臣,不中於制獄,無經於百官,不哀於喪;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>不敬於祭,不信於諸侯,不誡於戎事,不誠於賞罰,不厚於德,不強於行,賜與侈於近臣,鄰愛於疏遠卑賤,不能懲忿窒慾,不從太師之言,凡是之屬,太傅之任也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>天子處位不端,受業不敬,言語不序,聲音不中律,進退節度無禮,升降揖讓無容,周旋俯仰視瞻無儀,安顧咳唾,趨行不得,色不比順,隱琴瑟,凡此其屬,太保之任也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>12保傅:天子宴瞻其學,左右之習反其師,答遠方諸侯,不知文雅之辭,應群臣左右,不知已諾之正,簡聞小誦,不傳不習,凡此其屬,少師之任也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>天子居處出入不以禮,冠帶在服不以制,御器在側不以度,縱上下雜采不以章,忿怒說喜不以義,賦與集讓不以節,凡此其屬,少傅之任也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>天子宴私安如易,樂而湛,飲酒而醉,食肉而餕,飽而強,飢而惏,暑而暍,寒而嗽,寢而莫宥,坐而莫侍,行而莫先莫後。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>天子自為開門戶,取玩好,自執器皿,亟顧環面,御器之不舉不藏,凡此其屬,少保之任也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>號呼歌謠,聲音不中律。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>宴樂雅誦,送樂序;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>不知日月之時節,不知先王之諱與大國之忌,不知風雨雷電之眚,凡此其屬,太史之任也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>13保傅:易曰:『正其本,萬物理;</STRONG><STRONG>失之毫釐,差之千里。</STRONG><STRONG>』故君子慎始也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>春秋之元,詩之關雎,禮之冠婚,易之乾巛,皆慎始敬終云爾。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>素誠繁成,謹為子孫,娶妻嫁女,必擇孝悌世世有行義者,如是,則其子孫慈孝,不敢婬暴,黨無不善,三族輔之,故曰:鳳凰生而有仁義之意,虎狼生而有貪戾之心,兩者不等,名以其母,嗚呼!</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>戒之哉!</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>無養乳虎,將傷天下。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>故曰素成。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>14保傅:胎教之道,書之玉板,藏之金匱,置之宗廟,以為後世戒。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>青史氏之記曰:「古者胎教,王后腹之,七月而就宴室,太史持銅而御戶左,太宰持斗而御戶右。</STRONG><STRONG>比及三月者,王后所求聲音非禮樂,則太師縕瑟而稱不習,所求滋味者非正味,則太宰倚斗而言曰:不敢以待王太子。</STRONG><STRONG>太子生而泣,太師吹銅曰:聲中其律。</STRONG><STRONG>太宰曰:滋味上某。」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>然后卜名。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>上無取於天,下無取於墬,中無取於名山通谷,無拂於鄉俗,是故君子名難知而易諱也;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>此所以養恩之道。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>15保傅:古者年八歲而出就外舍,學小藝焉,履小節焉。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>束髮而就大學。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>學大藝焉,履大節焉。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>居則習禮文,行則鳴佩玉,升車則聞和鸞之聲,是以非僻之心無自入也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>在衡為鸞,在軾為和,馬動而鸞鳴,鸞鳴而和應。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>聲曰和,和則敬,此御之節也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>上車以和鸞為節,下車以佩玉為度;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>上有雙衡,下有雙璜、衝牙、玭珠以納其間,琚瑀以雜之。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>行以采茨,趨以肆夏,步環中規,折還中矩,進則揖之,退則揚之,然后玉鏘鳴也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>16保傅:古之為路車也,蓋圓以象天,二十八橑以象列星,軫方以象地,三十輻以象月。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>故仰則觀天文,俯則察地理,前視則睹鸞和之聲,側聽則觀四時之運,此巾車之道也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>17保傅:周后妃任成王於身,立而不跂,坐而不差,獨處而不倨,雖怒而不詈,胎教之謂也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>18保傅:成王生,仁者養之,孝者襁之,四賢傍之。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>成王有知,而選太公為師,周公為傅,此前有與計,而後有與慮也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>是以封泰山而禪梁甫,朝諸侯而一天下。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>猶此觀之,王左右不可不練也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>昔者禹以夏王,桀以夏亡。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>湯以殷王,紂以殷亡。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>闔廬以吳戰勝無敵,夫差以見禽於越。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>文公以晉國霸,而厲公以見殺於匠黎之宮。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>威王以齊強於天下,而簡公以弒於檀臺。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>穆公以顯名尊號,二世以刺於望夷之宮。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>其所以君王同而功跡不等者,所任異也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>19保傅:故成王處繈抱之中朝諸侯,周公用事也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>武靈王五十而弒沙丘,任李兌也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>齊桓公得管仲,九合諸侯,一匡天下,再為義王;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>失管仲,任豎刁、狄牙,身死不葬,而為天下笑。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>一人之身,榮辱具施焉者,在所任也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>故魏有公子無忌,而削地復得。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>趙得藺相如,而秦不敢出。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>安陵任周瞻,而國人獨立。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>楚有申包胥,而昭王反復。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>齊有田單,襄王得其國。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>由是觀之,無賢佐俊仕而能成功立名安危繼絕者,未之有也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>20保傅:是以國不務大,而務得民心;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>佐不務多,而務得賢臣。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>得民心者民從之,有賢佐者士歸之。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>文王請除炮烙之刑而殷民從,湯去張網者之三面而二垂至,越王不頹舊冢而吳人服,以其前為慎於人也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>21保傅:故同聲則異而相應,意合則未見而相親,賢者立於本朝,而天下之豪相率而趨之也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>何以知其然也?</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>管仲者,桓公之讎也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>鮑叔以為賢於己,而進之桓公,七十言說乃聽,遂使桓公除仇讎之心,而委之國政焉,桓公垂拱無事而朝諸侯,鮑叔之力也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>管仲之所以北走桓公,而無自危之心者,同聲於鮑也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>22保傅:衛靈公之時,蘧伯玉賢而不用,迷子瑕不肖而任事,史怅患之,數言蘧伯玉賢而不聽。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>病且死,謂其子曰:『我即死,治喪於北堂,吾生不能進蘧伯玉,而退迷子瑕,是不能正君者,死不當成禮,而置屍於北堂,於我足矣。</STRONG><STRONG>』靈公往弔,問其故,其子以父言聞。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>靈公造然失容。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>曰:『吾失矣!</STRONG><STRONG>』立召蘧伯玉而貴之,召迷子瑕而退,徙喪於堂,成禮而後去。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>衛國以治,史怅之力也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>夫生進賢而退不肖,死且未止,又以屍諫,可謂忠不衰矣。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>23保傅:紂殺王子比干,而箕子被髮陽狂,靈公殺泄冶,而鄧元去陳以族從,自是之後,殷并於周,陳亡於楚,以其殺比干與泄冶,而失箕子與鄧元也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>燕昭王得郭隗,而鄒衍樂毅,以齊至,於是舉兵而攻齊,棲閔王於莒。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>燕支地計眾,不與齊均也,然如所以能申意至於此者,由得士也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>故無常安之國,無宜治之民,得賢者安存,失賢者危亡,自古及今,未有不然者也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>24保傅:明鏡者,所以察形也;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>往古者,所以知今也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>今知惡古之危亡,不務襲跡於其所以安存,則未有異於卻走而求及於前人也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>太公知之,故興微子之後,而封比干之墓,夫聖人之於當世存者乎,其不失可知也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG></STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>

楊籍富 發表於 2013-3-16 09:50:21

本帖最後由 楊籍富 於 2013-3-16 09:54 編輯 <br /><br /><P align=center><STRONG><FONT size=5>【<FONT color=red>大戴禮記●曾子立事</FONT>】</FONT></STRONG></P>&nbsp;
<P><STRONG>1曾子立事:曾子曰:君子攻其惡,求其過,彊其所不能,去私欲,從事於義,可謂學矣。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>2曾子立事:君子愛日以學,及時以行,難者弗辟,易者弗從,──唯義所在。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>日旦就業,夕而自省思,以歿其身,亦可謂守業矣。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>3曾子立事:君子學必由其業,問必以其序,問而不決,承閒觀色而復之,雖不說,亦不彊爭也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>4曾子立事:君子既學之,患其不博也;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>既博之,患其不習也,既習之,患其無知也;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>既知之,患其不能行也;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>既能行之,貴其能讓也;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>君子之學,致此五者而已矣。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>5曾子立事:君子博學而孱守之,微言而篤行之,行必先人,言必後人,君子終身守此悒悒。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>6曾子立事:行無求數有名,事無求數有成;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>身言之,後人揚之;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>身行之,後人秉之;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>君子終身守此憚憚。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>7曾子立事:君子不絕小,不殄微也;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>行自微也,不微人;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>人知之,則願也;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>人不知,苟吾自知也;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>君子終身守此勿勿也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>8曾子立事:君子禍之為患,辱之為畏,見善恐不得與焉,見不善恐其及己也,是故君子疑以終身。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>9曾子立事:君子見利思辱,見惡思詬,嗜慾思恥,忿怒思患,君子終身守此戰戰也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>10曾子立事:君子慮勝氣,思而後動,論而後行,行必思言之,言之必思復之,思復之必思無悔言,亦可謂慎矣。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>11曾子立事:人信其言,從之以行,人信其行,從之以復;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>復宜其類,類宜其年,亦可謂外內合矣。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>12曾子立事:君子疑則不言,未問則不言,兩問則不行其難者。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>13曾子立事:君子患難除之,財色遠之,流言滅之,禍之所由生自孅孅也,是故君子夙絕之。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>14曾子立事:君子己善,亦樂人之善也;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>己能,亦樂人之能也;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>己雖不能,亦不以援人。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>15曾子立事:君子好人之為善,而弗趣也,惡人之為不善,而弗疾也;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>疾其過而不補也,飾其美而不伐也,伐則不益,補則不改矣。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>16曾子立事:君子不先人以惡,不疑人以不信;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>不說人之過,成人之美;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>存往者,在來者,朝有過,夕改,則與之;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>夕有過,朝改,則與之。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>17曾子立事:君子義則有常,善則有鄰;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>見其一,冀其二;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>見其小,冀其大;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>苟有德焉,亦不求盈於人也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>18曾子立事:君子不絕人之歡,不盡人之禮;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>來者不豫,往者不慎也,去之不謗,就之不賂;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>亦可謂忠矣。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>19曾子立事:君子恭而不難,安而不舒,遜而不諂,寬而不縱,惠而不儉,直而不徑,亦可謂知矣。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>20曾子立事:君子入人之國,不稱其諱,不犯其禁,不服華色之服,不稱懼惕之言。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>故曰:與其奢也寧儉,與其倨也寧句。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>21曾子立事:可言而不信,寧無言也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>君子終日言,不在尤之中;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>小人一言,終身為罪。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>22曾子立事:君子亂言而弗殖,神言弗致也,道遠日益云。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>眾信弗主,靈言弗與,人言不信不和。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>23曾子立事:君子不唱流言,不折辭,不陳人以其所能;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>言必有主,行必有法,親人必有方。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>24曾子立事:多知而無親,博學而無方,好多而無定者,君子弗與也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>君子多知而擇焉,博學而算焉,多言而慎焉。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>25曾子立事:博學而無行,進給而不讓,好直而俓,儉而好</STRONG></P>

楊籍富 發表於 2013-3-16 09:50:35

本帖最後由 楊籍富 於 2013-3-16 09:53 編輯 <br /><br /><P align=center><STRONG><FONT size=5>【<FONT color=red>大戴禮記●曾子本孝</FONT>】</FONT></STRONG></P>&nbsp;
<P><STRONG>1曾子本孝:曾子曰:忠者,其孝之本與?</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>孝子不登高,不履危,痺亦弗憑;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>不苟笑,不苟訾,隱不命,臨不指。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>故不在尤之中也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>2曾子本孝:孝子惡言死焉,流言止焉,美言興焉,故惡言不出於口,煩言不及於己。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>3曾子本孝:故孝子之事親也,居易以俟命,不興險行以徼幸;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>孝子游之,暴人違之;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>出門而使,不以或為父母憂也;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>險塗隘巷,不求先焉,以愛其身,以不敢忘其親也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>4曾子本孝:孝子之使人也不敢肆,行不敢自專也;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>父死三年,不敢改父之道;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>又能事父之朋友,又能率朋友以助敬也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>5曾子本孝:君子之孝也,以正致諫;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>士之孝也,以德從命;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>庶人之孝也,以力惡食;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>任善,不敢臣三德。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>6曾子本孝:故孝之於親也,生則有義以輔之,死者哀以蒞焉,祭祀則蒞之以敬;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>如此,而成於孝子也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG></STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>

楊籍富 發表於 2013-3-16 09:50:48

本帖最後由 楊籍富 於 2013-3-16 09:53 編輯 <br /><br /><P align=center><STRONG><FONT size=5>【<FONT color=red>大戴禮記●曾子立孝</FONT>】</FONT></STRONG></P>&nbsp;
<P><STRONG>1曾子立孝:曾子曰:君子立孝,其忠之用,禮之貴。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>2曾子立孝:故為人子而不能孝其父者,不敢言人父不畜其子者;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>為人弟而不能承其兄者,不敢言人兄不能順其弟者;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>為人臣而不能事其君者,不敢言人君不能使其臣者也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>故與父言,言畜子;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>與子言,言孝父;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>與兄言,言順弟;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>與弟言,言承兄;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>與君言,言使臣;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>與臣言,言事君。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>3曾子立孝:君子之孝也,忠愛以敬;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>反是,亂也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>盡力而有禮,莊敬而安之;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>微諫不倦,聽從而不怠,懽欣忠信,咎故不生,可謂孝矣。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>4曾子立孝:盡力無禮,則小人也;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>致敬而不忠,則不入也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>是故禮以將其力,敬以入其忠;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>飲食移味,居處溫愉,著心於此,濟其志也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>5曾子立孝:子曰:『可人也,吾任其過;</STRONG><STRONG>不可人也,吾辭其罪』《詩》云:『有子七人,莫慰母心。</STRONG><STRONG>』子之辭也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『夙興夜寐,無忝爾所生。</STRONG><STRONG>』言不自舍也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>不恥其親,君子之孝也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>6曾子立孝:是故未有君,而忠臣可知者,孝子之謂也;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>未有長,而順下可知者,弟弟之謂也;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>未有治,而能仕可知者,先脩之謂也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>7曾子立孝:故曰:孝子善事君,弟弟善事長,君子一孝一弟,可謂知終矣。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG></STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>

楊籍富 發表於 2013-3-16 09:51:02

本帖最後由 楊籍富 於 2013-3-16 10:07 編輯 <br /><br /><P align=center><STRONG><FONT size=5>【<FONT color=red>大戴禮記●曾子大孝</FONT>】</FONT></STRONG></P>&nbsp;
<P><STRONG>1曾子大孝:曾子曰:「孝有三:大孝尊親,其次不辱,其下能養。」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>2曾子大孝:公明儀問於曾子曰:「夫子可謂孝乎?」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>曾子曰:是何言與?</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>是何言與?</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>君子之所謂孝者,先意承志,諭父母以道。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>參直養者也,安能為孝乎?</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>身者,親之遺體也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>行親之遺體,敢不敬乎?</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>故居處不莊,非孝也;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>事君不忠,非孝也;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>蒞官不敬,非孝也;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>朋友不信,非孝也;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>戰陳無勇,非孝也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>五者不遂,災及乎身,敢不敬乎?</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>故烹熟鮮香,嘗而進之,非孝也,養也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>君子之所謂孝者,國人皆稱願焉,曰:『幸哉!</STRONG><STRONG>有子如此!</STRONG><STRONG>』所謂孝也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>民之本教曰孝,其行之曰養。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>養,可能也;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>敬,為難。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>敬,可能也;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>安,為難。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>安,可能也;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>久,為難。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>久,可能也;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>卒,為難。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>父母既歿,慎行其身,不遺父母惡名,可謂能終也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>3曾子大孝:夫仁者,仁此者也;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>義者,宣此者也;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>忠者,中此者也;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>信者,信此者也;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>禮者,體此者也;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>行者,行此者也;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>彊者,彊此者也;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>樂自順此生,刑自反此作。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>4曾子大孝:夫孝者,天下之大經也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>夫孝置之而塞於天地,衡之而衡於四海,施諸後世而無朝夕,推而放諸東海而準,推而放諸西海而準,推而放諸南海而準,推而放諸北海而準。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>《詩》云:『自西自東,自南自北,無思不服,』此之謂也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>5曾子大孝:孝有三:大孝不匱,中孝用勞,小孝用力。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>博施備物,可謂不匱矣。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>尊仁安義,可謂用勞矣。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>慈愛忘勞,可謂用力矣。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>6曾子大孝:父母愛之,喜而不忘;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>父母惡之,懼而無怨;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>父母有過,諫而不逆;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>父母既歿,以哀,祀之加之;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>如此,謂禮終矣。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>7曾子大孝:樂正子春,下堂而傷其足,傷瘳,數月不出,猶有憂色。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>門弟子問曰:「夫子傷足,瘳矣,數月不出,猶有憂色,何也?」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>樂正子春曰:善!</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>如爾之問也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>吾聞之曾子,曾子聞諸夫子曰:『天之所生,地之所養,人為大矣。</STRONG><STRONG>父母全而生之,子全而歸之,可謂孝矣;</STRONG><STRONG>不虧其體,可謂全矣。</STRONG><STRONG>故君子頃步之不敢忘也。</STRONG><STRONG>』今予忘夫孝之道矣,予是以有憂色。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>故君子一舉足不敢忘父母,一出言不敢忘父母。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>一舉足不敢忘父母,故道而不徑,舟而不游,不敢以先父母之遺體行殆也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>一出言不敢忘父母,是故惡言不出於口,忿言不及於己,然后不辱其身,不憂其親,則可謂孝矣。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>草木以時伐焉,禽獸以時殺焉。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>夫子曰:『伐一木,殺一獸,不以其時,非孝也。</STRONG><STRONG>』</STRONG></P>

楊籍富 發表於 2013-3-16 09:51:16

本帖最後由 楊籍富 於 2013-3-16 10:06 編輯 <br /><br /><P align=center><STRONG><FONT size=5>【<FONT color=red>大戴禮記●曾子事父母</FONT>】</FONT></STRONG></P>&nbsp;
<P><STRONG>1曾子事父...:單居離問於曾子曰:「事父母有道乎?」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>曾子曰:有。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>愛而敬。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>父母之行若中道,則從;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>若不中道,則諫;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>諫而不用,行之如由己。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>從而不諫,非孝也;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>諫而不從,亦非孝也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>孝子之諫,達善而不敢爭辨;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>爭辨者,作亂之所由興也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>由己為無咎,則寍;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>由己為賢人,則亂。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>孝子無私樂,父母所憂憂之,父母所樂樂之。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>孝子唯巧變,故父母安之。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>若夫坐如尸,立如齊,弗訊不言,言必齊色,此成人之善者也,未得為人子之道也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>2曾子事父...:單居離問曰:「事兄有道乎?」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>曾子曰:有。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>尊事之,以為己望也;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>兄事之,不遺其言。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>兄之行若中道,則兄事之;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>兄之行若不中道,則養之;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>養之內,不養於外,則是越之也;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>養之外,不養於內,則是疏之也;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>是故君子內外養之也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>3曾子事父...:單居離問曰:「使弟有道乎?」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>曾子曰:有。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>嘉事不失時也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>弟之行若中道,則正以使之;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>弟之行若不中道,則兄事之,詘事兄之道若不可,然后舍之矣。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>4曾子事父...:曾子曰:「夫禮,大之由也,不與小之自也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>飲食以齒,力事不讓,辱事不齒,執觴觚杯豆而不醉,和歌而不哀,夫弟者,不衡坐,不苟越,不干逆色,趨翔周旋,俛仰從命,不見於顏色,未成於弟也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG></STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>

楊籍富 發表於 2013-3-16 09:51:30

本帖最後由 楊籍富 於 2013-3-16 10:05 編輯 <br /><br /><P align=center><STRONG><FONT size=5>【<FONT color=red>大戴禮記●曾子制言上</FONT>】</FONT></STRONG></P>&nbsp;
<P><STRONG>1曾子制言...:曾子曰:夫行也者,行禮之謂也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>夫禮,貴者敬焉,老者孝焉,幼者慈焉,少者友焉,賤者惠焉。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>此禮也,行之則行也,立之則義也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>今之所謂行者,犯其上,危其下,衡道而強立之,天下無道,故若天下有道,則有司之所求也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>2曾子制言...:故君子不貴興道之士,而貴有恥之士也;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>若由富貴興道者與?</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>貧賤,吾恐其或失也;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>若由貧賤興道者與?</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>富貴,吾恐其贏驕也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>夫有恥之士,富而不以道則恥之,貧而不以道則恥之。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>3曾子制言...:弟子!</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>無曰不我知也,鄙夫鄙婦相會於廧陰,可謂密矣,明日則或揚其言矣;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>故士執仁與義而明行之,未篤故也,胡為其莫之聞也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>殺六畜不當,及親,吾信之矣;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>使民不時,失國,吾信之矣。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>4曾子制言...:蓬生麻中,不扶自直,白沙在泥,與之皆黑;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>是故人之相與也,譬如舟車然,相濟達也,己先則援之,彼先則推之;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>是故,人非人不濟,馬非馬不走,土非土不高,水非水不流。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>5曾子制言...:君子之為弟也,行則為人負,無席則寢其趾,使之為夫人則否。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>近世無賈,在田無野,行無據旅,苟若此,則夫杖可因篤焉。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>6曾子制言...:富以苟,不如貧以譽;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>生以辱,不如死以榮。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>辱可避,避之而已矣;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>及其不可避也,君子視死若歸。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>父母之讎,不與同生;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>兄弟之讎,不與聚國,朋友之讎,不與聚鄉,族人之讎,不與聚鄰;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>良賈深藏若虛,君子有盛教如無。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>7曾子制言...:弟子問於曾子曰:「夫士,何如則可以為達矣?</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>曾子曰:「不能則學,疑則問,欲行則比賢,雖有險道,循行達矣。</STRONG><STRONG>今之弟子,病下人不知事賢,恥不知而又不問,欲作則其知不足,是以惑闇,惑闇,終其世而已矣,是謂窮民也。」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>8曾子制言...:曾子門弟子或將之晉,曰:「吾無知焉。」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>曾子曰:「何必然,往矣!</STRONG><STRONG>有知焉,謂之友;</STRONG><STRONG>無知焉,謂之主。</STRONG><STRONG>且夫君子執仁立志,先行後言,千里之外,皆為兄弟,苟是之不為,則雖汝親,庸孰能親汝乎?」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG></STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>

楊籍富 發表於 2013-3-16 09:51:44

本帖最後由 楊籍富 於 2013-3-16 10:05 編輯 <br /><br /><P align=center><STRONG><FONT size=5>【<FONT color=red>大戴禮記●曾子制言中</FONT>】</FONT></STRONG></P>&nbsp;
<P><STRONG>1曾子制言...:曾子曰:君子進則能達,退則能靜。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>豈貴其能達哉?</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>貴其有功也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>豈貴其能靜哉?</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>貴其能守也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>夫唯進之何功?</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>退之何守?</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>是故君子進退,有二觀焉。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>故君子進則能益上之譽,而損下之憂;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>不得志,不安貴位,不懷厚祿,負耜而行道,凍餓而守仁,則君子之義也,有知之,則願也;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>莫之知,苟無自知也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>2曾子制言...:吾不仁其人,雖獨也,吾弗親也;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>故君子不假貴而取寵,不比譽而取食。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>直行而取禮,比說而取友;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>有說我則願也;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>莫我說,苟吾自說也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>3曾子制言...:故君子無悒悒於貧,無勿勿於賤,無憚憚於不聞;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>布衣不完,疏食不飽,蓬戶穴牖,日孜孜,上仁;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>知我,吾無訢訢,不知我,吾無悒悒。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>4曾子制言...:是以君子直言直行,不宛言而取富,不屈行而取位;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>仁之見逐,智之見殺,固不難;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>詘身而為不仁,宛言而為不智,則君子弗為也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>君子雖言不受,必忠,曰道;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>雖行不受,必忠,曰仁;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>雖諫不受,必忠,曰智。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>天下無道,循道而行,衡塗而僨,手足不揜,四支不被,此則非士之罪也,有士者之羞也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>5曾子制言...:是故君子以仁為尊;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>天下之為富,何為富?</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>則仁為富也;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>天下之為貴,何為貴?</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>則仁為貴也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>昔者,舜匹夫也,土地之厚,則得而有之,人徒之眾,則得而使之,舜唯以仁得之也;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>是故君子將說富貴,必勉於仁也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>昔者,伯夷、叔齊,仁者也,死於溝澮之間,其仁成名於天下;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>夫二子者,居河濟之間,非有土地之厚、貨粟之富也,言為文章、行為表綴於天下。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>是故君子思仁義,晝則忘食,夜則忘寐,日旦就業,夕而自省,以歿其身,亦可謂守業矣。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG></STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>

楊籍富 發表於 2013-3-16 09:51:57

本帖最後由 楊籍富 於 2013-3-16 10:04 編輯 <br /><br /><P align=center><STRONG><FONT size=5>【<FONT color=red>大戴禮記●曾子制言下</FONT>】</FONT></STRONG></P>&nbsp;
<P><STRONG>1曾子制言...:曾子曰:天下有道,則君子訢然以交同;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>天下無道,則衡言不革;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>諸侯不聽,則不干其土;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>聽而不賢,則不踐其朝;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>是以君子不犯禁而入人境,不通患而出危邑,則秉德之士不緜矣。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>2曾子制言...:故君子不緜富貴以為己說,不乘貧賤以居己尊。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>凡行不義,則吾不事;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>不仁,則吾不長。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>奉相仁義,則吾與之聚群;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>嚮爾寇盜,則吾與慮。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>國有道,則突若入焉;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>國無道,則突若出焉,如此之謂義。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>3曾子制言...:夫有世,義者哉,曰仁者殆,恭者不入,憤者不見使,正直者則邇於刑,弗違則殆於罪;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>是故君子錯在高山之上,深澤之污,聚橡栗藜藿而食之,生耕稼以老十室之邑;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>是故昔者禹見耕者五耦而式,過十室之邑則下,為秉德之士存焉。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG></STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>

楊籍富 發表於 2013-3-16 09:52:11

本帖最後由 楊籍富 於 2013-3-16 10:04 編輯 <br /><br /><P align=center><STRONG><FONT size=5>【<FONT color=red>大戴禮記●曾子疾病</FONT>】</FONT></STRONG></P>&nbsp;
<P><STRONG>1曾子疾病:曾子疾病,曾元抑首,曾華抱足。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>曾子曰:「微乎!</STRONG><STRONG>吾無夫顏氏之言,吾何以語汝哉!</STRONG><STRONG>然而君子之務,盡有之矣;</STRONG><STRONG>夫華繁而實寡者天也,言多而行寡者人也」;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>鷹鶽以山為卑,而曾巢其上,魚、鱉、黿、枨以淵為淺,而蹶穴其中,卒其所以得之者,餌也;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>是故君子苟無以利害義,則辱何由至哉?</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>2曾子疾病:親戚不悅,不敢外交;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>近者不親,不敢求遠;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>小者不審,不敢言大;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>故人之生也,百歲之中,有疾病焉,有老幼焉,故君子思其不可復者而先施焉。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>親戚既歿,雖欲孝,誰為孝?</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>老年耆艾,雖欲弟,誰為弟?</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>故孝有不及,弟有不時,其此之謂與?</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>3曾子疾病:言不遠身,言之主也;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>行不遠身,行之本也;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>言有主,行有本,謂之有聞矣。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>君子尊其所聞,則高明矣;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>行其所聞,則廣大矣,高明廣大,不在於他,在加之志而已矣。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>4曾子疾病:與君子游,苾乎如入蘭芷之室,久而不聞,則與之化矣;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>與小人游,貸乎如入鮑魚之次,則與之化矣;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>是故,君子慎其所去就。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>5曾子疾病:與君子游,如長日加益,而不自知也;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>與小人游,如履薄冰,每履而下,幾何而不陷乎哉?</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>吾不見好學盛而不衰者矣,吾不見好教如食疾子者矣,吾不見日省而月考之其友者矣!</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>吾不見孜孜而與來而改者矣!</STRONG><STRONG></STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>

楊籍富 發表於 2013-3-16 09:52:25

本帖最後由 楊籍富 於 2013-3-16 10:03 編輯 <br /><br /><P align=center><STRONG><FONT size=5>【<FONT color=red>大戴禮記●曾子天圓</FONT>】</FONT></STRONG></P>&nbsp;
<P><STRONG>1曾子天圓:單居離問於曾子曰:「天圓而地方者,誠有之乎?」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>曾子曰:「離!</STRONG><STRONG>而聞之,云乎!」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>單居離曰:「弟子不察,此以敢問也。」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>曾子曰:「天之所生上首,地之所生下首,上首謂之圓,下首謂之方,如誠天圓而地方,則是四角之不揜也」2曾子天圓:「且來!</STRONG><STRONG>吾語汝。</STRONG><STRONG>參嘗聞之夫子曰:『天道曰圓,地道曰方,方曰幽而圓曰明;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>明者吐氣者也,是故外景;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>幽者含氣者也,是故內景,故火日外景,而金水內景,吐氣者施而含氣者化,是以陽施而陰化也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>陽之精氣曰神,陰之精氣曰靈;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>神靈者,品物之本也,而禮樂仁義之祖也,而善否治亂所由興作也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>3曾子天圓:陰陽之氣,各從其所,則靜矣;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>偏則風,俱則雷,交則電,亂則霧,和則雨;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>陽氣勝,則散為雨露;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>陰氣勝,則凝為霜雪;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>陽之專氣為雹,陰之專氣為霰,霰雹者,一氣之化也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>4曾子天圓:毛蟲毛而後生,羽蟲羽而後生,毛羽之蟲,陽氣之所生也;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>介蟲介而後生,鱗蟲鱗而後生,介鱗之蟲,陰氣之所生也;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>唯人為劳匈而後生也,陰陽之精也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>5曾子天圓:毛蟲之精者曰麟,羽蟲之精者曰鳳,介蟲之精者曰龜,鱗蟲之精者曰龍,劳蟲之精者曰聖人;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>龍非風不舉,龜非火不兆,此皆陰陽之際也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>玆四者,所以聖人役之也;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>是故,聖人為天地主,為山川主,為鬼神主,為宗廟主。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>6曾子天圓:聖人慎守日月之數,以察星辰之行,以序四時之順逆,謂之厤,截十二管,以索八音之上下清濁,謂之律也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>律居陰而治陽,厤居陽而治陰,律厤迭相治也,其間不容髮。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>7曾子天圓:聖人立五禮以為民望,制五衰以別親疏;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>和五聲以導民氣,合五味之調以察民情;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>正五色之位,成五穀之名,序五牲之先後貴賤。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>諸侯之祭,牲牛,曰太牢;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>大夫之祭,牲羊,曰少牢;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>士之祭,牲特豕,曰饋食;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>無祿者稷饋,稷饋者無尸,無尸者厭也;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>宗廟曰芻豢,山川曰犧牷,割列禳瘞,是有五牲。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>8曾子天圓:此之謂品物之本、禮樂之祖、善惡治亂之所由興作也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>

楊籍富 發表於 2013-3-16 09:52:40

本帖最後由 楊籍富 於 2013-3-16 10:02 編輯 <br /><br /><P align=center><STRONG><FONT size=5>【<FONT color=red>大戴禮記●武王踐阼</FONT>】</FONT></STRONG></P>&nbsp;
<P><STRONG>1武王踐阼:武王踐阼三日,召士大夫而問焉,曰:「惡有藏之約、行之行,萬世可以為子孫常者乎?」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>諸大夫對曰:「未得聞也!」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>然後召師尚父而問焉,曰:「昔黃帝顓頊之道存乎?</STRONG><STRONG>意亦忽不可得見與?」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>師尚父曰:「在丹書,王欲聞之,則齊矣!」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>2武王踐阼:王齊三日,端冕,師尚父亦端冕,奉書而入,負屏而立。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>王下堂,南面而立。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>師尚父曰:「先王之道不北面!」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>王行西,折而南,東面而立。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>師尚父西面道書之言曰:敬勝怠者吉,怠勝敬者滅,義勝欲者從,欲勝義者凶,凡事,不強則枉,弗敬則不正,枉者滅廢,敬者萬世。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>藏之約、行之行、可以為子孫常者,此言之謂也!</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>且臣聞之,以仁得之,以仁守之,其量百世;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>以不仁得之,以仁守之,其量十世;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>以不仁得之,以不仁守之,必及其世。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>3武王踐阼:王聞書之言,惕若恐懼,退而為戒書,於席之四端為銘焉,於機為銘焉,於鑑為銘焉,於盥盤為銘焉,於楹為銘焉,於杖為銘焉,於帶為銘焉,於履屨為銘焉,於觴豆為銘焉,於戶為銘焉,於牖為銘焉,於劍為銘焉,於弓為銘焉,於矛為銘焉。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>4武王踐阼:席前左端之銘曰:「安樂必敬」;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>前右端之銘曰:「無行可悔」;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>後左端之銘曰:「一反一側,亦不可以忘」;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>後右端之銘曰:「所監不遠,視邇所代」。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>5武王踐阼:機之銘曰:「皇皇惟敬,口生㖃,口戕口。」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>鑑之銘曰:「見爾前,慮爾後。」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>盥盤之銘曰:「與其溺於人也,寧溺於淵,溺於淵猶可游也,溺於人不可救也。」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>6武王踐阼:楹之銘曰:毋曰胡殘,其禍將然,毋曰胡害,其禍將大。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>毋曰胡傷,其禍將長。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>杖之銘曰:惡乎危?</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>於忿疐。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>惡乎失道?</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>於嗜慾。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>惡乎相忘?</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>於富貴。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>7武王踐阼:帶之銘曰:「火滅修容,慎戒必恭,恭則壽。」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>履屨之銘曰:「慎之勞,勞則富」;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>觴豆之銘曰:「食自杖,食自杖!</STRONG><STRONG>戒之憍,憍則逃。」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>8武王踐阼:戶之銘曰:「夫名,難得而易失:無懃弗志,而曰我知之乎?</STRONG><STRONG>無懃弗及,而曰我杖之乎?</STRONG><STRONG>擾阻以泥之,若風將至,必先搖搖,雖有聖人,不能為謀也。」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>牖之銘曰:「隨天之時,以地之財,敬祀皇天,敬以先時。」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>9武王踐阼:劍之銘曰:「帶之以為服,動必行德,行德則興,倍德則崩。」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>弓之銘曰:「屈伸之義,廢興之行,無忘自過。」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>矛之銘曰:「造矛造矛!</STRONG><STRONG>少閒弗忍,終身之羞。」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>「予一人所聞,以戒後世子孫。」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG></STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>

楊籍富 發表於 2013-3-16 09:52:53

本帖最後由 楊籍富 於 2013-3-16 10:01 編輯 <br /><br /><P align=center><STRONG><FONT size=5>【<FONT color=red>大戴禮記●衛將軍文子</FONT>】</FONT></STRONG></P>&nbsp;
<P><STRONG>1衛將軍文...:衛將軍文子問於子貢曰:「吾聞夫子之施教也,先以詩世;</STRONG><STRONG>道者孝悌,說之以義,而觀諸體,成之以文德;</STRONG><STRONG>蓋受教者七十有餘人。</STRONG><STRONG>聞之;</STRONG><STRONG>孰為賢也?」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>子貢對,辭以不知。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>2衛將軍文...:文子曰:「吾子學焉,何謂不知也。」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>子貢對曰:「賢人無妄,知賢則難,故君子曰:『知莫難於知人』,此以難也。」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>文子曰:「若夫知賢,人莫不難;</STRONG><STRONG>吾子親游焉,是敢問也。」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>子貢對曰:「夫子之門人,蓋三就焉;</STRONG><STRONG>賜有逮及焉,有未及焉,不得辯知也。」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>文子曰:「吾子之所及,請問其行也。」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>3衛將軍文...:子貢對曰:「夙興夜寐,諷誦崇禮;</STRONG><STRONG>行不貳過,稱言不苟,是顏淵之行也。</STRONG><STRONG>孔子說之以詩,詩云:『媚玆一人,應侯順德。</STRONG><STRONG>永言孝思,孝思惟則。</STRONG><STRONG>』故國一逢有德之君,世受顯命,不失厥名,以御于天子以申之。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>4衛將軍文...:在貧如客,使其臣如藉;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>不遷怒,不探怨,不錄舊罪,是冉雍之行也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>孔子曰:『有土君子,有眾使也,有刑用也,然後怒;</STRONG><STRONG>匹夫之怒,惟以亡其身。</STRONG><STRONG>』《詩》云:『靡不有初,鮮克有終。</STRONG><STRONG>』以告之。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>5衛將軍文...:不畏強禦,不侮矜寡;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>其言曰性,都其富哉,任其戎,是仲由之行也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>夫子未知以文也,詩云:『受小共大共,為下國恂蒙。</STRONG><STRONG>何天之寵,傅奏其勇。</STRONG><STRONG>』夫強乎武哉,文不勝其質。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>6衛將軍文...:恭老恤孤,不忘賓旅,好學省物而不懃,是冉求之行也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>孔子因而語之曰:『好學則智,恤孤則惠,恭老則近禮,克篤恭以天下,其稱之也,宜為國老。</STRONG><STRONG>』<BR><BR>7衛將軍文...:志通而好禮,擯相兩君之事,篤雅其有禮節也,是公西赤之行也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>孔子曰:『禮儀三百,可勉能也;</STRONG><STRONG>威儀三千,則難也。</STRONG><STRONG>』公西赤問曰:『何謂也?</STRONG><STRONG>』孔子曰:『貌以擯禮,禮以擯辭,是之謂也。</STRONG><STRONG>』主人聞之以成。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>孔子之語人也,曰:『當賓客之事則通矣。</STRONG><STRONG>』謂門人曰:『二三子欲學賓客之事者,於赤也。</STRONG><STRONG>』<BR><BR>8衛將軍文...:滿而不滿,實如虛,通之如不及,先生難之;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>不學其貌,竟其德,敦其言;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>於人也,無所不信,其橋大人也?</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>常以皓皓,是以眉壽,是曾參之行也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>孔子曰:『孝,德之始也;</STRONG><STRONG>弟,德之序也;</STRONG><STRONG>信,德之厚也;</STRONG><STRONG>忠,德之正也,參也,中夫四德者矣哉。</STRONG><STRONG>』以此稱之也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>9衛將軍文...:業功不伐,貴位不善,不侮可侮,不佚可佚,不敖無告,是顓孫之行也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>孔子言之曰:『其不伐則猶可能也,其不弊百姓者則仁也。</STRONG><STRONG>詩云:「愷悌君子,民之父母。」</STRONG><STRONG>』夫子以其仁為大也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>10衛將軍文...:學以深,厲以斷,送迎必敬,上友下交,銀手如斷,是卜商之行也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>孔子曰:『詩云「式夷式已,無小人殆。」</STRONG><STRONG>而商也其可謂不險也。</STRONG><STRONG>』<BR><BR>11衛將軍文...:貴之不喜,賤之不怒;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>苟於民利矣,廉於其事上也,以佐其下,是澹臺滅明之行也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>孔子曰:『獨貴獨富,君子恥之,夫也中之矣。</STRONG><STRONG>』<BR><BR>12衛將軍文...:先成其慮,及事而用之,是故不忘,是言偃之行也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>孔子曰:『欲能則學,欲知則問,欲善則訊,欲給則豫,當是如偃也得之矣。</STRONG><STRONG>』<BR><BR>13衛將軍文...:獨居思仁,公言言義;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>其聞之詩也,一日三復白圭之玷,是南宮縚之行也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>夫子信其仁,以為異姓。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>14衛將軍文...:自見孔子,入戶未嘗越屨,往來過人不履影;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>開蟄不殺,方長不折;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>執親之喪,未嘗見齒,是高柴之行也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>孔子曰:『高柴執親之喪則難能也,開蟄不殺則天道也,方長不折則恕也,恕則仁也;</STRONG><STRONG>湯恭以恕,是以日躋也。</STRONG><STRONG>』<BR><BR>15衛將軍文...:此賜之所親睹也,吾子有命而訊,賜則不足以知賢。」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>文子曰:「吾聞之也,國有道則賢人興焉,中人用焉,百姓歸焉。</STRONG><STRONG>若吾子之語審茂,則一諸侯之相也,亦未逢明君也。」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>16衛將軍文...:子貢既與衛將軍文子言,適魯,見孔子曰:「衛將軍問二三子之行於賜也,不一而三,賜也辭不獲命,以所見者對矣;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>未知中否,請嘗以告。」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>孔子曰:「言之。」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>子貢以其質告。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>孔子既聞之,笑曰:「賜,汝偉為知人,賜!」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>子貢對曰:「賜也焉能知人,此賜之所親睹也。」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>孔子曰:「是女所親也:吾語女耳之所未聞,目之所未見,思之所未至,智之所未及者乎?」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>子貢曰:「賜得則願聞之也。」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>17衛將軍文...:孔子曰:「不克不忌,不念舊惡,蓋伯夷、叔齊之行也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>18衛將軍文...:晉平公問於祁徯曰:『羊舌大夫,晉國之良大夫也,其行如何?</STRONG><STRONG>』祁徯對,辭曰:『不知也。</STRONG><STRONG>』公曰:『吾聞女少長乎其所,女其閹知之。</STRONG><STRONG>』祁徯對曰:『其幼也恭而遜,恥而不使其過宿也;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>其為侯大夫也悉善而謙,其端也;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>其為公車尉也信而好直,其功也;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>至於其為和容也,溫良而好禮,博聞而時出,其志也。</STRONG><STRONG>』公曰:『嚮者問女,女何曰弗知也?</STRONG><STRONG>』祁徯對曰:『每位改變,未知所止,是以不知。</STRONG><STRONG>』蓋羊舌大夫之行也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>19衛將軍文...:畏天而敬人,服義而行信,孝乎父而恭於兄,好從善而矅往,蓋趙文子之行也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>20衛將軍文...:其事君也不敢愛其死,然亦不忘其身,謀其身不遺其友,君陳則進,不陳則行而退,蓋隨武子之行也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>21衛將軍文...:其為人之淵泉也,多聞而難誕也,不內辭足以沒世;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>國家有道,其言足以生;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>國家無道,其默足以容,蓋桐提伯華之行也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>22衛將軍文...:外寬而內直,自設於隱栝之中,直己而不直於人,以善存,亡汲汲,蓋蘧伯玉之行也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>23衛將軍文...:孝子慈幼,允德稟義,約貨去怨,蓋柳下惠之行也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>24衛將軍文...:其言曰:君雖不量於臣,臣不可以不量於君,是故君擇臣而使之,臣擇君而事之,有道順君,無道橫命;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>晏平仲之行也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>25衛將軍文...:德恭而行信,終日言不在尤之內,在尤之外,貧而樂也,蓋老萊子之行也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>26衛將軍文...:易行以俟天命,君下位而不援其上;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>觀於四方也,不忘其親;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>苟思其親,不盡其樂;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>以不能學為己終身之憂,蓋介山子推之行也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG></STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>

楊籍富 發表於 2013-3-16 09:53:06

本帖最後由 楊籍富 於 2013-3-16 09:58 編輯 <br /><br /><P align=center><STRONG><FONT size=5>【<FONT color=red>大戴禮記●五帝德</FONT>】</FONT></STRONG></P>&nbsp;
<P><STRONG>1五帝德:宰我問於孔子曰:「昔者予聞諸榮伊,言黃帝三百年。</STRONG><STRONG>問黃帝者人邪?</STRONG><STRONG>亦非人邪?</STRONG><STRONG>何以至於三百年乎?」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>孔子曰:「予!</STRONG><STRONG>禹、湯、文、武、成王、周公,可勝觀也!</STRONG><STRONG>夫黃帝尚矣,女何以為?</STRONG><STRONG>先生難言之」宰我曰:「上世之傳,隱微之說,卒業之辨,闇昏忽之,意非君子之道也,則予之問也固矣。」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>2五帝德:孔子曰:黃帝,少典之子也,曰軒轅。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>生而神靈,弱而能言,幼而慧齊,長而敦敏,成而聰明。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>治五氣,設五量,撫萬民,度四方;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>教熊羆貔豹虎,以與赤帝戰於版泉之野,三戰然後得行其志。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>黃帝黼黻衣,大帶黼裳,乘龍扆雲,以順天地之紀,幽明之故,死生之說,存亡之難。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>時播百穀草木,故教化淳鳥獸昆蟲,歷離日月星辰;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>極畋土石金玉,勞心力耳目,節用水火材物。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>生而民得其利百年,死而民畏其神百年,亡而民用其教百年,故曰三百年。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>3五帝德:宰我請問帝顓頊。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>孔子曰:「五帝用記,三王用度,女欲一日辨聞古昔之說,躁哉予也。」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>宰我曰:「昔者予也聞諸夫子曰:『小子無有宿問。</STRONG><STRONG>』」<BR><BR>4五帝德:孔子曰:顓頊,黃帝之孫,昌意之子也,曰高陽。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>洪淵以有謀,疏通而知事;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>養材以任地,履時以象天,依鬼神以制義;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>治氣以教民,絜誠以祭祀。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>乘龍而至四海:北至於幽陵,南至於交趾,西濟於流沙,東至於蟠木,動靜之物,大小之神,日月所照,莫不祇勵。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>5五帝德:宰我曰:「請問帝嚳。」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>孔子曰:元囂之孫,蟜極之子也,曰高辛。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>生而神靈,自言其名;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>博施利物,不於其身;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>聰以知遠,明以察微;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>順天之義,知民之急;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>仁而威,惠而信,修身而天下服。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>取地之財而節用之,撫教萬民而利誨之,歷日月而迎送之,明鬼神而敬事之。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>其色郁郁,其德嶷嶷,其動也時,其服也士。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>春夏乘龍,秋冬乘馬,黃黼黻衣,執中而獲天下;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>日月所照,風雨所至,莫不從順。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>6五帝德:宰我曰:「請問帝堯。」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>孔子曰:「高辛之子也,曰放勳。</STRONG><STRONG>其仁如天,其知如神;</STRONG><STRONG>就之如日,望之如雲;</STRONG><STRONG>富而不驕,貴而不豫;</STRONG><STRONG>黃黼黻衣,丹車白馬。</STRONG><STRONG>伯夷主禮,龍、夔教舞,舉舜、彭祖而任之,四時先民治之。</STRONG><STRONG>流共工於幽州,以變北狄;</STRONG><STRONG>放驩兜于崇山,以變南蠻;</STRONG><STRONG>殺三苗于三危,以變西戎;</STRONG><STRONG>殛鯀于羽山,以變東夷。</STRONG><STRONG>其言不貳,其行不回,四海之內,舟輿所至,莫不說夷。」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>7五帝德:宰我曰:「請問帝舜。」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>孔子曰:蟜牛之孫,瞽叟之子也,曰重華。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>好學孝友,聞于四海;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>陶家事親,寬裕溫良。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>敦敏而知時,畏天而愛民,恤遠而親親。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>承受大命,依于倪皇;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>叡明通知,為天下工。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>使禹敷土,主名山川,以利於民;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>使后稷播種,務勤嘉穀,以作飲食;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>羲、和掌厤,敬授民時;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>使益行火,以辟山萊;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>伯夷主禮,以節天下;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>夔作樂,以歌籥舞,和以鐘鼓;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>皋陶作士,忠信疏通,知民之情;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>契作司徒,教民孝友,敬政率經。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>其言不惑,其德不慝,舉賢而天下平。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>南撫交阯、大、教,鮮支、渠廋、氐、羌,北山戎、發、息慎,東長鳥夷、羽民。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>舜之少也,惡悴勞苦,二十以孝聞乎天下,三十在位,嗣帝所,五十乃死,葬於蒼梧之野。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>8五帝德:宰我曰:「請問禹。」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>孔子曰:高陽之孫,鯀之子也,曰文命。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>敏給克濟,其德不回,其仁可親,其言可信;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>聲為律,身為度,稱以上士;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>亹亹穆穆為綱為紀。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>巡九州,通九道,陂九澤,度九山。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>為神主,為民父母;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>左準繩,右規矩;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>履四時,據四海;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>平九州,戴九天,明耳目,治天下。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>舉皋陶與益,以贊其身,舉干戈以征不享、不庭、無道之民;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>四海之內,舟車所至,莫不賓服。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>9五帝德:孔子曰:「予!</STRONG><STRONG>大者如說,民說至矣;</STRONG><STRONG>予也,非其人也。」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>宰我曰:「予也不足,誠也,敬承命矣。」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>他日,宰我以語人,有為道諸夫子之所。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>孔子曰:「吾欲以顏色取人,於滅明邪改之;</STRONG><STRONG>吾欲以語言取人,於予邪改之;</STRONG><STRONG>吾欲以容貌取人,於師邪改之。」</STRONG><STRONG>宰我聞之,懼,不敢見。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG></STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
頁: [1] 2 3
查看完整版本: 【大戴禮記】